רשימת הדברים שקרו אצלנו בבית מאז הקורונה:
1. ישנים מאוחר מאוד. כולנו. כמה מאוחר? כשנועם מגיע מוקדם מהמילואים, כלומר ב 00:30, הבית כולו ער לכבודו.
2. מתעוררים מאוחר. מאוד. כולנו. כמה מאוחר? זה הגיע לפעם שבשעה 12:00 ניערתי את בכורת הבית מהמיטה. בקושי רב.
3. אילון (4) למד שכשהוא מתעורר לפנות בוקר (בשעה 7:00) הוא לא באמת יצליח להעיר מישהו (נועם כבר מחוץ לבית בשעה הזו), אז הוא לוקח לבד יוגורט מהמקרר ושיבולת שועל מהארון ומכין לעצמו את המנה שהוא אוהב.
4. יש רגעים שאני תופסת שבאופן מפתיע, נמאס להם אפילו מטלויזיה (!!!) ומשחקי הקופסא יוצאים מעצמם.
5. ויש רגעים שאני מבינה שאילוני גדל בטירוף!!! והוא למד לתפעל את כל המכשירים האלקטרוניים בעלי המסך- החל ממחשבים מכל הסוגים, טלויזיה (בפורמט הפחות ידידותי של האפל TV) וטלפונים ניידים מכל מערכות ההפעלה.
6. גיליתי שהם יכולים לשרוד יום שלם בלי אוכל מבושל!!
7. אנחנו רשומים למלא קורסים דיגיטליים- ולא, בזמן הזה, אין לנו באמת זמן/פניות להיכנס אליהם.
8. אילון מבטא את עצמו מאוד יפה. בעיקר כשהוא מחזיק טושים או צבעים ביד. זה התחיל באיור משגע על קיר הסלון עם טוש ירוק, המשיך ברישום מפתיע על הספה בטוש כחול, יצירת אומנות מטריפה בשלל צבעים על רצפת הסלון, העמוד התומך במרפסת נצבע בגואש כחול, שולחן העבודה שלו נצבע בצבע גיר ירוק ("עשיתי שדה") ולקינוח, הדק במרפסת נצבע בגרסת "התערבבו בו בו בו השתובבו בו בו בו וכך נולד הצבע הירוק/כתום/ורוד/חום/שחור"...
9. אלה עפה עם עמוד הסליים שלה. התחברה למנהלי עמודים אחרים ועושים יחד לייבים. היא סקרנית יותר לגבי עריכת וידאו וכיף לראות את הלמידה שלה מתוך הסקרנות הזו. היום בו תשווק את הדף שלי באינסטגרם לא רחוק לבוא.
10. יהל התחילה רשמית את גיל ההתבגרות ומשפטים כמו תעזבו אותי, צלילי דלת נטרקת התחילו להישמע כאן. יש מצב שהיא עדיין מעכלת את ביטול הטיול המשותף שלנו ללונדון, אך עם זאת, חגיגות יום ההולדת שכן הצלחנו לערוך ולהפתיע עודדו אותה מאוד, היא הרגישה עטופה ומחובקת (גם אם מרחוק) והכל הפך לרך יותר. גם ההתנסויות הטכנולוגיות שלה מתרחבות וכיף לראות את הביטחון שלה בדברים כאלה ואחרים.
11. אילון למד להתלבש לבד. ממש אבל. את כל הפריטים, כולל גרביים, נעליים ותחתונים. איזה כיף! (הוא כמובן למד קודם להתפשט לבד, מעצם היותו במקור מוגלי, וכך פעולת הלבוש היתה לו קלה יותר, כשנדרשה).
12. כל החששות שהיו מהלמידה מרחוק התפוגגו בזכות צוות מורות נפלא שתומך ועוטף, וזה כל כך מקל ומשחרר. צוות המורות של הבנות והגננות של אילון מעניקות מענה מדהים לצורך של כל אחד מהם וזה מחמם את הלב ומעודד. וגם כאן היה תהליך למידה מעניין, ולראות את התנועה שלו בראיה לאחור מחייך ומרחיב לי את הלב.
הסעיפים הראשונים נכתבו בשבועיים הראשונים שלנו בבית. איזה כיף לראות את ההתפחות שעברנו כאן והשינויים, כי כבר לא ישנים כל כך מאוחר, ולא מתעוררים כל כך מאוחר. התקשורת עם החברים והסביבה הולכת ומתגברת והבידוד פחות מבודד.
מקווה שלא יסקלו אותי כאן אבל כיף לי איתם בבית. עם כל הדחיסות הזו אני דווקא מרגישה הרבה מאוד חופש. יש לי הרבה יותר זמן לדייק אותם, לתרגל איתם תקשורת מקדמת ביניהם וניהול משא ומתן, ולא שלא היו אתגרים, היו ועדיין יש, וגם הם מלמדים אותי המון. לתקופה הזו יש ערך רב מבחינתי ומה יהיה אחרי התקופה הזו? אין באמת לדעת, מעדיפה לשחרר את המחשבות האלה ולהתמקד בכאן ועכשיו :)
