אמא מנודה.
אם חשבתם שנידויים וחרמות הם נחלתם של ילדים ומתבגרים, אני מזמינה אתכם לחשוב שוב.
אחת התופעות שאני נתקלת בהן במהלך עבודתי, היא אמהות מנודות.
בהתחלה הן אולי לא ממש הבינו את הסיטואציה, ניסו להתכחש או לא לראות את זה כך... כי ההורים בכיתה הם לא המעגל החברתי שלהן, כי הן כבר גדולות וחרם זה עניין של ילדים בכיתה, לא?
אמא, ששמה לב שאמא אחרת בכיתה לא חושבת כמוה, לא מחנכת את הילדים כמוה, או אולי עשתה לה פעם פרצוף שהתפרש על ידה כחמוץ/מלוח/מר, מחליטה לדבר על אותה האמא עם אימהות נוספות בכיתה. כך יוצא שאימהות אחרות מפסיקות לתקשר עם האמא הזו, מתחילות לנתק מגע ולהתרחק.
מעבר לשאלות שאני שואלת את האימהות האלה שפנו אלי, אלה שאימהות אחרות נידו, מעבר לשיחות עמוקות מאוד שאני מקיימת איתן עולה וזועקת בקרבי השאלה איך אנו רוצים שילדים יפסיקו לנהוג בבריונות, יפסיקו להחרים ילדים אחרים, יפסיקו להאדיר את עצמם על חשבון ילדים אחרים או אפילו יקבלו את מי ששונה מהם, שחושב אחרת אם אימהות לא מצליחות לעשות את זה?!
ילדים הרי מרגישים ה-כ-ל-! ילדים רואים ה-כ-ל-!
ואם זו הדוגמא מהבית, אז מדוע אנו מופתעים לגלות זאת בבית הספר? בתנועה? בשכונה?
אימהות- זמן להתבגר!
אתן חזקות, נפלאות וטובות, גם בלי לפגוע באחרות. הצורך לדבר על מישהי אחרת (ולא בטוב) או יותר מכך, להרחיק ממנה אימהות נוספות, זה נובע בעיקר מחוסר השלמות שאתן חשות, וזה בסדר! רק תהיו ערניות ותטפלו בזה! ברגע שהפכתן לאימהות הפכתן למודל, לדמות לחיקוי, תקפידו להיות המודל למשהו שהייתן רוצות לראות בילדיכן.
אם אתן רוצות שהילדים שלכן יהיו קלילים, היו גם אתן, אם אתן רוצות שהילדים שלכן יגשימו את עצמם, הגשימו את עצמכן, וכן, אותו הדבר גם בקבלת האחר, בסבלנות, בהעצמה האישית שלכן ללא תלות באחרים.
מוזמנים לשתף, כדי שהמסר יגיע לכמה וכמה אימהות ואולי נצליח לשנות משהו, אם לא עכשיו, לפחות לדור הבא.
זוהר
