אז מה למדתי מחבורת פילים?
לפני כשבוע חזרנו מטיול משפחתי בתאילנד. לא חופשה, טיול. ההבהרה הזו חשובה לאלה שציפו לרביצה בחוף אקזוטי עם קוקטייל ביד ומעסה נמרצת שמטפלת בכפות רגליי (החול עיסה את רגליי בעודי רודפת נמרצות אחרי העולל הסקרן בן ה-3 שלי).
לאחר שבוע של מיצוי הים והברכות, ומיצוי של השמש את עורנו שנצרב עד כדי מוקה-שוקו טסנו צפונה לטיול אחר, כזה שמלמד אותנו כל תרבות המקומיים ולא התיירים (עד כמה שניתן).
התחנה הראשונה הייתה מרכז לשיקום פילים, שם ראינו חבורת פילים נחמדת, הילדים היו מרוכזים ודרוכים. אחרי הרצאה שיווקית ומוטיבציונית משהו מהאחראי על משמעות ונתינה התחילה האינטראקציה עם הפילים. האכלנו אותם ב ״ממתקי״ קני סוכר, לאחר מכן בקנים ובכדורי ויטמינים שהכנו בידינו. הקינוח היה לקלח אותם בנהר (אבל בואו נבהיר, פיל בטבע לא זקוק באמת לקרצוף, אבל זרמנו עם החוויה).
אילון-שלום הגיב כאילו נולד שם וגדל עם הפילים. פעל והיה מסור לעניין באופן מפליא שהותיר את כל המבוגרים סביבו די בשוק.
אלה- שבדר״כ מאוד חשדנית ומתוחה, התנהלה בתחילה בספקנות, וכשנכנסה לעניינים, המשימתיות שבה פרצה והיא פעלה בנחישות מעוררת השתאות. כיאה לה.
יהל- שמחוברת לבעלי חיים (חוץ מחרקים 😉), נכנסה לנעלי המטפלת הותיקה, שמבינה מה הפיל צריך עכשיו ולא נרתעת מהכנת כדורי ויטמינים לפילים שנוצרו מעיסה משולבת של כל מיני ״דברים טובים״ והכנסת הכדורים ישירות לפיהם של הפילים.
באופן כללי, המפגש עם חבורת הפילים שחרר אותי מהליווי הצמוד שנדרש ממני בדרך כלל והעניק לי הזדמנות נהדרת להביט רגע על החבורה שלי מהצד. לראות את ההתפתחות של כל אחד/ת, את הראיה הכל כך שונה, והעשייה בהתאם לכך.
את הטיול סיכמנו כהצלחה בפה אחד, ונכון שהיו רגעים מאתגרים וקשים, אבל זה חלק מהחבילה, החבילה שלי 😊
