במשחק "טבע האדם", בו כל המשתתפים מתחילים מאותה נקודה ומסיימים כל אחד במקום בו הוא בוחר, אחד היעדים הוא "להאמין בדרך שלי".
אמונה בדרך שלנו היא דבר כל כך חשוב. בלעדיה, אנו פוסעים בדרך בלי כל משמעות, לא חווים את חוויות היום יום כחוויות שהן שלנו. ללא חיבור לדבר, ללא התשוקה או ההתרגשות שבאות יחד עם האמונה הדרך הופכת עמומה. לא ברורה או מדויקת.
לפעמים קשה לנו למצוא דרך שהיא שלנו. הקולות מסביב הולכים ומתעצמים, כולם מייעצים ולעיתים אף מתנהגים כאילו יודעים טוב ממך מה טוב לך. קל ללכת לאיבוד ככה, אבל ברגע שמוצאים את הקול שלנו, את החיבור לדרך שהיא רק של כל אחת ואחד מאיתנו, הדברים הופכים להיות ברורים.
השגרה תובענית, משימות היום יום דוחקות, והרבה רעש, בפנים ובחוץ. בבית ובעבודה, והקול שלך מבקש לעצור רגע. לדייק. לכוון. מהי הדרך שלך?
אני מודה שלקח לי זמן למצוא את הדרך שלי. הדרך שלי למימוש עצמי, הדרך שלי להגשמה, הדרך שלי לשיווק העסק, הדרך שלי לאימהות כמו שאני רוצה ועוד שלל דרכים שהן חלק בלתי נפרד מחיי כיום, כל דרך מצאתי וגיליתי אחרי מסע, בדרך הארוכה ולעתים המייסרת, אך ברגע שעצרתי רגע והקשבתי לקול הזה, הקול שלי, שקורא לי ומצביע לעבר הדרך הזו, שעוד לא הכרתי, הבנתי שזו דרכי שלי. הדרך בה אני מרגישה הכי נוח, הכי פתוחה ואותנטית, הכי נכונה. לי.
המשחק "טבע האדם" בדרכו לדפוס. הדרך שלקח לי זמן רב לגלות שהיא
שלי.
