במדיה הכל תמיד נראה ורוד. כולם מאושרים, שמחים וקורים להם רק דברים טובים!
האמנם זה כך? כמובן שלא!
אז היינו בסוף השבוע בים המלח בפורום המשפחה הגרעינית.
זוג הורים, שתי בנות בואכה גיל ההתבגרות (ע״פ התנהגותן) ועולל בן 10 חודשים.
לסיכום היה נפלא, אבל אם נרד לפרטים, תבל"ס, היה מייגע.
הגדולה, בת אוטוטו 9, מתחילה את המרד לעצמאות גם במקומות שעדיין לא החלטנו שמשחררים, המרכזית, בת 7.5, ילדת החופש השמחה, עושה כל העולה על רוחה (גם אם זה להשתכשך במי ים, המלח, כן?, כשרגליה מקושטות בסימני אטופיק דרמטיטיס... ) נשבר הלב לראות אותה בסבלה כמה דקות מאוחר יותר.
הן רבות לעתים קרובות ולא תמיד מתנהגות כמו שהיינו רוצים שיתנהגו. ולא, זה לא פשוט לשחרר אותן להיות הן כל הזמן והגבולות כל הזמן מתגמשים ומשתנים וגם לנו ההורים, לא תמיד קל או מתחשק להתעסק בזה 24/7.
אז מה? הכל ורוד? לא תמיד.
אבל אנחנו בוחרים איך לראות את הדברים, אנחנו בוחרים מה לקחת מהזמן הזה יחד, ומה להפוך לזיכרון שיסכם את החופשה.
אני בוחרת לקחת את רגעי הכיף, את הצחוק יחד בערב שירה במלון, את הכיף במציאת זוויות צילום משעשעות יחד או בחיפוש אחר גושי מלח, בהסברים על אזור ים המלח המיוחד או את ההתכרבלות המשפחתית יחד במיטה.
לא כי הכל היה ורוד, כי אני בוחרת לקחת רק את הורוד.
