כהורים לילדים ומתבגרים בפרט- אנחנו חוששים לא פעם להיתפס כחטטנים... הם הרי ילדים גדולים, ואנחנו עם השאלות, ההכוונה...אתם יודעים.
אבל במציאות, למרות הכישורים הלימודיים, החברתיים וכו' הם עדיין זקוקים לנו.
למרות הקול שהתחלף המראה שכבר לא מזכיר ילדים קטנים,
והחיצים שלעיתים נשלחים לכיוונינו, הם עדיין צריכים שנהיה שם עבורם.
וזו עבודת חיים, ללא ספק!
להטמיע בהם דימוי גוף בריא, יכולות לנהל שיח ולפתור קונפליקטים מול חברים ואפילו מורים.
להזכיר להם את האיכויות המדהימות שקיימות בהם!
רק כך אפשר לצייד אותם לקראת מסע החיים שמחכה להם, ובעצם רק מתחיל
אז כן, יש לנו תפקיד משמעותי בדרך שלהם, גם כשהם כבר ילדים גדולים, כי כל אדם יחוזק מלקבל את החום וההכלה של ההורים.
