**חוסר וודאות**
נסו לדמיין נער שכבר התחיל לתכנן לפרטי פרטים את איך יתחיל לעבוד במקביל לבגרויות כדי לטוס בסוף הקיץ לחו״ל..
ואז באה הקורונה.
ועכשיו מי יודע בכלל מתי יהיה תאריך הגיוס שלו?
וכל ההיערכויות עם הלהקה שלו למופעים, הכל נעצר, כאילו אלוהים לחץ על כפתור ה״פאוז״ ועצר לו את החיים.
אבל הזמן, הוא לא באמת עוצר... והוא באמת משתדל להיות בתנועה ולעשות דברים או ללמוד אבל זה כל כך קשה!
כי באמת שאין לאף אחד מושג מה יהיה אחרי הקורונה. וגם ההורים לא יודעים.
אילו בחינות יהיו לנו? אילו מופעים, אם בכלל, יהיו ללהקה?
מה יהיה עם העבודות לקראת הקיץ ואם בכלל יהיו טיסות...?
כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות.
וההתנהלות בתקופה הזו עלולה להידמות לגישוש באפלה.
בואו נודה באמת, אנחנו במצב לא פשוט ולא מוכר לאף אחד מאיתנו,
לכן, הדבר היחיד שכן נוכל לעשות וישנה לנו משהו, זה לבחור במה להתמקד.
התמקדות בכאן ועכשיו, לנשום ולתת למחשבות לנדוד.
זה יכול להקל ולשחרר לא מעט עול מכתיפיהם של המתבגרים שלנו.
אני ממליצה ממש לשאול אותם: מה קורה כרגע? מה אני מרגיש/ה? איפה זה מרגיש לי בגוף?
ממש לנשום לתוך המקום הזה עד שהוא מתרכך.
ממליצה לבחון במה אנחנו כן יכולים לשלוט, ולהתמקד במקום הזה, כי מה יעזור לי להתמקד בדברים שאין לי שליטה עליהם?
במידה ואתם מרגישים קצת אבודים, מבולבלים או טרודים, מוזמנים לפנות אלי, אל תהססו.
זוהר
