**בידוד חברתי***
״אני לא יכול יותר. הבדידות הזו הורגת אותי!״ הוא אמר לי.
בחור צעיר, שכל חייו סובבים סביב חבריו, ופתאום, הכול נעצר. אסור להתראות, אסור לתת כיף או אפילו להתחבק, ככה..ממש בקטנה.
״ואמא, היא ממש מפחדת שאצא מהבית, שאפגש עם חבר, גם במרחק של 2 מטר.
מבחינתה אני מכניס את הקורונה הביתה".
נכון שאפשר לשוחח בווידאו, בתזמון שנוח ומתאים לכולם (כמעט אין כזה),
אבל תכלס, זה בכלל לא אותו דבר!
כולנו חווים אתגרים בתקופת הקורונה, כך גם המתבגרים שלנו.
אם אנחנו מרגישים בדידות...קל וחומר המתבגרים שהנושא החברתי תופס נפח כל כך גדול בעולמם.
הריחוק הפיזי מהחברים, מהמרחב החברתי הזה, יכול לייצר המון בדידות, חרדות, תסכול, ובעיקר חששות.
מן תחושה של לא להיות שייך לאף מקום פתאום...
ייתכן והם חושבים על המעמד החברתי שלהם שאולי ייפגע?
ואולי הם מרגישים שהם מפספסים משהו בזמן שכולם מדברים, מתקשרים והם מחוץ לתמונה...?
נכון, הם דור שמתקשר לא מעט דרך המסך אבל בנינו...בסופו של דבר אין תחליף למפגש האמתי,
לאינטראקציה החברתית. למגע האנושי.
למה שקורה ברגע שחבורה של נערים נפגשת יחד, בין אם זה בכיתה, או אחר הצהריים.
ואיך זה אצלכם? אם עדיין לא יצא לכם לשאול אותם, זה הזמן לבדוק מה קורה שם בגזרת הבידוד החברתי.
זה הזמן להזכיר להם את התכונות הטובות, את האיכויות ששייכות רק להם. את מה שהם בעינכם, ואפילו בעיניי החברים שלהם.
דווקא עכשיו זה הזמן לבחור במה להתמקד. אם נתמקד בחוסר הוודאות, בכל השאלות המיותמות מתשובות, ניכנס למערבולת שמאוד קשה לצאת ממנה, לעומת זאת, אם נתמקד בכאן ועכשיו, בדברים שאני כן יכול לשלוט בהם, במה שעושה לנו טוב, זה יקל עלינו משמעותית וימנע מאיתנו להיכנס לסחרחרה רגשית ואולי מיותרת.
אם אתם מוצאים את עצמכם ללא תשובות למצב הזה, אל תהססו, שלחו הודעה, הגיבו כאן או בפרטי ואשמח לסייע ולהאיר מעט את התקופה הזו!
זוהר יעקב – מאמנת ילדים ונוער
