אז מה באמת נשתנה הלילה הזה?
אוהו...השנה דווקא די הרבה (:
אם בכל שנה התבדחנו רק על ניקיונות הפסח, והתייחסנו אליהם כמו שיעבוד אמיתי והסיום שלהם נחתם בתחושת חירות אמתית,
פתאום המילה חירות מרחיבה גבולות אבל מצמצמת אותנו ל- 100 מטרים בלבד ויותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מזדהים עם חלקים נרחבים מסיפור ההגדה...
אנחנו פתאום נדרשים לצאת מהמקום המאוד בטוח ושגרתי שלנו, ולייצר שגרה חדשה ולא מוכרת.
ואנחנו נאלצים לעשות את זה במהירות, ללא הכנה מוקדמת.
מי שיודע לעשות את המעבר הזה, ביצירתיות, בלי בהלה ( זה לא אומר בלי קושי...) כנראה יצלח את התקופה הזו עם כמה שפחות נזקים.
אנשים סתגלתנים, יצירתיים, שמגיבים במהירות לסיטואציות, הם אותם אנשים שמצליחים לעבור מכשולים ולהתמודד עם סיטואציות שונות ומשונות טוב יותר.
המיומנות הזו מלוווה אותנו תמיד, אבל בימים הללו נדרשת אפילו יותר.
להתמקד במה *שכן* בשליטתי, ולבצע התאמות למציאות החדשה.
וכן...גם לזכור שיום אחד הקורונה תהפוך לעוד זיכרון וסיפור לנכדים, ואנחנו עדיין נהיה כאן עם תובנות חדשות, חוויות שונות אבל בעיקר...נהיה אחרי (:
אני מאחלת לנו חג פסח שמח, פשוט שמח (:
כאן עבורכם בכל שאלה, זוהר
