חג קורונה או מה קורה כאן?
יש!!!! היא אמרה לי!
השנייה קראה: אין בית ספר!!! ושתיהן פצחו בריקודים.
ואני, תוהה מה אני עושה עכשיו, בעוד הצעירה מזמרת: "זה כמעט חופש גדול!!", ובבום אחד עלו לי מליון שאלות לראש...
מה יעשו בבית כל כך הרבה? (מיד עלתה לי תמונה שלהן בתנוחת חיפושית הפוכה עם הטלפון הנייד ביד)
מה עם הלימודים? איך יתקדמו? האם יספיקו את החומר? (מרגיעה את עצמי שמקסימום אשלים להם בעצמי, ואז משיבה לי- כן, בטח!)
ומה יהיה אם יהיה סגר? וכמובן שאלות הישרדותיות על מה יהיה אם ניאלץ להישאר חודש בבית, בלי חשמל, ומה נאכל ואיך נחיה, והכיריים שלנו בכלל חשמליים...
ובתוך רכבת המחשבות הזו שדוהרת אל עומק החשיכה החלטתי שאני עוצרת!
נשמתי, הסתכלתי על צמד המקפצות, השמחה שלהן חייכה אותי, גרמה לי להבין שגם בזה יש משהו טוב.
עוד לא יודעת איך אצא ממנו, אבל משהו טוב בוודאות יש כאן.
הזכרתי לעצמי שאנחנו לא חיים בשנות החמישים, וזה בסדר להצטנע קצת בכמויות האוכל, ברכישות שלנו, ולחזור לפשטות, למקור שעושה לנו טוב.
אז מה בכל זאת אנחנו הולכים לעשות בתקופה הזו?
😊קבענו לנו שגרה נחמדת, בה הארוחות הן עוגן, והפעילויות סביב נקבעו על ידי הבנות, ובאחריות הבנות
😊 הן כוללות בנית תפריט לארוחות והחלטה מי מכינה מה
😊למידה (במסגרת הנחיות ביה"ס)
😊 יצירה, הפעלת זמן משפחתי (כולל הרצאה של כל אחת מהן על נושא שמעניין אותה ותרצה עליו בפנינו), למידה של נושא חדש (אלה למשל רוצה ללמוד צרפתית)
😊בניית תכנית לימודים לאח הצעיר בחלוקת תפקידים ביניהן, משחקי קופסא, ריקודים לרוב, סרטים משותפים, והיערכות לפסח.
אני יודעת, זה נשמע מהמם בתכנית, ובטח עלו לכם קולות מסוימים של "כן, בטח, אין סיכוי שיעבוד אצלנו!"
אז אני מעדכנת שהתכנון היה חשוב לי יותר בכיוון של התכווננות, את הביצוע אני משחררת, לא מתכוונת לרדוף אחרי התכנית באדיקות,
כי גם אם ניישם 60% אהיה מרוצה. כי החיים הם כמו החיים, דינמיים ומפתיעים!
(כמו אחד הבקרים שקיבלנו הזמנה ליצירת חמסות קרמיקה בהתנדבות ל"בית לחיים"- מרכז לילדים בעלי צרכים מיוחדים בשוהם).
זו הדרך שלי למצוא יציבות וכמה שיותר וודאות תקופה הזו,
אני מזמינה אתכם למצוא את מה שיעזור לכם להחזיר את הצבע לפנים (: ויעלה את המורל המשפחתי עד שתסתיים לה חגיגת הקורונה
בהצלחה לכולנו!
זוהר
