הכל התחיל כשדיברתי לעץ...🌳🌴🌲
בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, הרי עצים לא יכולים לדבר! ואז ימת הכנרת שלידו דיברה, היא ממש דרשה ממני לקום ולשחק.
“את מתייחסת בכבדות מידי לחיים” אמרה.
ואני, המומה ממה שקורה סביבי, שואלת מבולבלת, “אבל באילו משחקים משחקים עצים?” סרקתי את כל התיקיות שיש לי בזיכרון...
"איזה עץ משחק? ובמה?"
ונזכרתי בספר העץ הנדיב.
לפי מיטב זכרוני, הילד משחק עם העץ במשחקים נחמדים, מתנדנד עליו ומטפס, ממש משחקים כמו אב לבנו.
ומה הקשר אלי עכשיו? אני ממש לא מתכוונת לטפס על העץ הזה!
בעודי בוחשת במחשבותיי ענה העץ:
“עצים משחקים במשחקים של הנפש”.
ןאמח רק שאלתי:
"מה זאת אומרת? משחקים של הנפש? איך משחקים משחקים של הנפש?"
והכינרת שלידו איששה, “משחקים של הנפש, שמחברים כל אחד לרצונות שלו, שמכירים ביניכם, בני האדם, אלינו, לבינינו, הנחלים, העצים, והצמחים בכלל”.
היא דיברה וזה העיף אותי אחורה בזמן, לאותה הפעם שהייתי בת 16, בעיצומו של גיל ההתבגרות ואיזו סערה התחוללה בחיי, סערה רגשית,
ואיך כתבתי לי ביומני האישי את המשפט:
“אחרי תקופות מלנכוליות אני מתבגרת יותר”, ואיך אצל העצים קורה את אותו הדבר...
יש סערה, ולאחריה יש פריחה, לבלוב, צמיחה. וגם אצל הנחלים, אחרי הסערה יש שפיעה של מים.
בעודי מהרהרת במחשבותיי התמונה הופיעה למולי. הכנרת, במלוא הדרה מככבת במרכז התמונה, שלל שבילים מופיעים סביבה.
ומה יצא לי מאותה תמונה ואותו שיח עם עץ ומאותם הרהורים על משחקים, על הנפש ועל החיים בכלל?
לא תאמינו, אבל מתוך אותן המחשבות נולד משחק "טבע האדם" - משחק המשלב רגש, דמיון, העצמה וחוויה.
בשביל לפתח אותו, שקדתי וחיברתי, כתבתי והתייעצתי, איירתי וערכתי, ליטשתי ופיתחתי ושלוש שנים אחרי הוא נולד.
אז בחרתי לעצור רגע וחזרתי אליו, לאותו העץ על גדת הכנרת. אמרתי לו “תודה! אני נהנית מאוד לשחק איתך, וכך עוד מאות ילדים והורים”, והוא, הביט במימיי הכנרת ולחש, “תודה לך”.
אני יודעת שעשיתי צעד חשוב, עבורי ועבור משפחות רבות "וילדתי" את טבע האדם, משחק שמעניק לכל ילד, בכל גיל את היכולת להביא את עצמו לידי ביטוי ביצירתיות, בייחודיות ובעיקר בהמון הנאה.
ושתמיד נדע לחלום וגם להגשים!
זוהר יעקב - מאמנת ילדים ונוער מפתחת המשחק "טבע האדם"
*בתמונה - הסקיצה הראשונה והמוצר המוגמר
