מי אני? מה אני?
הפוסט הזה נולד בעקבות פניות של הורים רבים המבקשים לדעת איך להתייחס להצהרות של המתבגרים שלהם. אז מה אני מציעה? מה אני חושבת? תקראו כאן בהמשך.
מי אני? מה אני?
שאלות שמתבגרים נוטים לשאול את עצמם פעמים רבות במהלך תקופת הנעורים. ולמה בעצם?
גיל ההתבגרות מתאפיין בבלבול די גדול. הם לא מבוגרים (עדיין) אך גם לא ילדים, הציפיות שלנו מהם די מבלבלות (פעם כך ופעם אחרת) ומכך נגזרת גם ההתנהלות שלנו מולם.
בעידן שלנו, זה הטכנולוגי, הליברלי והתקשורתי, המתבגרים שלנו חשופים מגיל צעיר לשיח שהוא אחר, פתוח יותר, חדש ומשוחרר. חדשות לבקרים הם קוראים על הסלבס האלה שיצאו מהארון זה מסקרן אותם מאוד!
הורים רבים פנו אלי עם השאלה: מה עושים? איך מגיבים לזה? "הילד בן 12 אומר שהוא הומוסקסואל" או "הילדה בת ה- 13 סיפרה לכולם במשפחה שהיא טרנסג'נדרית".
גיל ההתבגרות, בעיקר בשלבים צעירים כל כך בשילוב החשיפה התקשורתית המוגברת הקיימת ללהט"בים מעוררת סקרנות אדירה אצל המתבגרים. הם בדיוק מפתחים את הזהות המינית שלהם, מגלים את עצמם, ולכן זה מעורר בלבול גדול עוד יותר, ואם נוסיף את הבלבול הרגשי אז בכלל נקבל כאן בליל רגשות ומחשבות המתערבבים זה בזה. יש ילדים שמצהירים על זה כי "תמיד אמרו לי שאני טום בוי/ 'ילד- ילדה' (בן שהוא קצת בת)", יש כאלה שרוצים תשומת לב בדיוק כמו הסלבס היוצאים מהארון בכתבה חושפנית ויש את אלה שנרתעים מקשר עם בני המין השני מסיבות שונות (פחד, בושה וכו'). כל הסיבות הנ"ל לגיטימיות והילדים באמת מרגישים שזה מה שהם. עכשיו, יש הורים שזה בא להם יותר בקלות, ויש הורים רבים שמאוד פתוחים לזה, ויש להם חברים מהקהילה הלהט"בית, אבל פתאום כשזה מגיע מהילד שלהם קצת קשה להם לקבל את זה, בעיקר אם הוא כל כך צעיר. ההמלצה שלי היא קודם כל עבודה עצמית, לבחון מה זה מעורר אצלך ולמה, ואז לגשת אל הילד/ה בצורה הכי מקבלת שיש, המסר הוא- אני אוהב/ת אותך בשל מי שאתה. תגובה הפוכה יכולה לגרור התנהלות של "דווקא" ואז אף אחד מהצדדים לא באמת בוחר בחירה חופשית את הדרך שלו. ובנוסף, לא להיחפז להגדרות, הצורך שלנו להכניס כל רגש או מחשבה להגדרה או משבצת מקבעת אותנו ואף ניתן לומר שבהמשך "חורצת גורלות" (וזה רלוונטי לכל דבר- בעיות קשב וריכוז, חרדתיות, התנהגות חברתית ועוד), אפשר לומר לו/ה "אני מבינה שזה מה שאת/ה מרגיש עכשיו, וזה בסדר, בו נזרום ונראה מה יהיה".
כמו כן, לא בטוח שבגיל כל כך צעיר הם יודעים מה זה מה, טרנסג'נדר, לסבית, הומוסקסואל וכו'. אז אתם, כהורים, יכולים לשבת יחד ולקרוא מה זה מה, לדבר על הרגשות שלו/ה, ממה הם נובעים ותמיד לחזור לנקודה בה אין צורך להיכנס למשבצת מסוימת, כי יכול להיות שמחר- מחרתיים הוא/יא יכולים להרגיש אחרת ו/או להרגיש אחרת.
כאמור, הם סקרנים ובוחנים עולם חדש שאינם מכירים או אולי מכירים רק קצת, ואתם כהורים יכולים להשפיע- אם הדרך למציאת הזהות המינית תהיה קלה ונעימה יותר או תהיה מונעת מפחד/אשמה/ תוכחה. אתם יכולים להשפיע על בריאותה של מערכת היחסים ביניכם וכן על המבוגרים שהם יגדלו להיות.
לסיכום:
1. להכיר בזה שזו תקופה מאתגרת ומבלבלת עבורם.
2. עבודה עצמית- מה זה מעורר בי ולמה? הילד שלי נשאר הילד שלי, האם זה משנה באישיות שלו משהו?
3. להעביר מסר חד משמעי וברור- אני אוהב/ת אותך בזכות מי שאתה!
4. לא להיכנס להגדרות ותוויות. כניסה למשבצת זה דבר מקבע.
5. לשחרר אותם לגלות את זהותם ודרכם בצורה נעימה וקלה ולא תחת פחד/ אשמה/ תוכחה.
6. לזכור תמיד אילו מבוגרים אתם רוצים שהם יגדלו להיות.
