שינויים נכונו לנו לאורך כל החיים.
החל מרגע הלידה אנחנו חווים כל הזמן שינויים בין אם אנו רוצים ובין אם לאו.
השינוי הראשון שאנו חווים הוא היציאה לאויר העולם. כמה נוח וחמים היה לנו ברחם אימנו ופתאום יצאנו למקום הקר והבוהק מאור פלורסנטים הזה. אחר כך, בגיל 3 חודשים אנו עוברים למשפחתון, ועד שהתרגלנו לאמא ולמשפחה החדשה שלנו... וכך מגיע שינוי ועוד שינוי...
צ'ארלס דרווין אמר, שהשורד הוא לא החזק או האינטליגנטי ביותר, אלא זה המגיב טוב לשינויים. הוא דיבר על השינויים האבולוציוניים ברבות השנים ואני אומרת שניתן לראות את זה גם במהלך החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. מי שמגיב לשינויים בזרימה וקלות מתקדם יותר בקלילות ואף בהנאה.
תדמיינו מעבר למדינה אחרת. שפה זרה, בית חדש, עבודות אחרות ומרחק עצום מהמשפחה והחברים. אתם לבד. מה אתם עושים?
כך גם המעבר לחטיבה. כמעט.
הנערים הצעירים עוברים מבית הספר היסודי, מהחממה, לבית ספר שבדר"כ גדול יותר, משובצים לכיתה עם ילדים שהם לא מכירים, חומר הלימוד ברמת קושי גבוהה ומאתגרת יותר, וזה קורה בדיוק אחרי האופוריה של הסיום הגדול של כיתה ו'.
כל אלו קורים במקרה או שלא, ובתזמון מושלם עם השתוללות ההורמונים, תחילת ההתפתחות הפיזית ועיצוב האישיות.
לא פשוט.
אז איך ניתן להקל עליהם? הנה לכם 5 הצעדים שיקלו על ילדיכם את המעבר לחטיבה:
1. לדבר על זה
השינוי יגיע אם תרצו או לא, והשיח הפתוח איתכם על הנושא יצור תחושה של ביטחון. עצם השיתוף על התחושות השונות כבר יקל וישחרר, מה גם שהרבה יותר נעים לדעת שאתה לקראת שינוי שמישהו כבר עבר והוא יכול להכין אותך למה שאולי צפוי לקרות.
להעצים אותם
אני בטוחה שכבר נמאס לכם לשמוע את המילה העצמה... אבל זה הדבר שיעגן לילדים שלכם את האיכויות שלהם. ככל שאתם תשקפו להם את האיכויות שלהם כך הם יאמינו וידעו לבטח את האיכויות שלהם בעצמם.
תחשבו איזה הבדל זה להגיע לסיטואציה מסוימת כשיש לך כלים באמתחתך לעומת סיטואציה שאתה מגיע בידיים ריקות. כשהם נתקלים בסיטואציות חברתיות/לימודיות כאלה ואחרות, הם צריכים לזכור אילו כוחות יש להם. כוחות כמו חוש הומור, אומץ, חכמה, כושר ביטוי, יצירתיות, שמחת חיים, חברותיות וכו'. ברגע שהם כבר יודעים, די בתזכורת קטנה והם כבר יותר בטוחים בעצמם.
2. לדרבן ליוזמה
ליזום מפגשים עם חברים או - רוצה להיות חבר/ה שלי?
כשילדים לא בטוחים בעצמם הסיכוי שהם יזמו קשר עם חבר/ה לא כל כך גבוה ומאוד קל לשקוע במקום של הדחוי- "אהיה כאן ואם יציעו לי אלך, אם לא אז זה סימן שלא רוצים בחברתי". כאן המקום שלנו להיכנס. להסביר שלא רואים כל ילד בקבוצה, ולכן עליהם לבחון את השטח ולראות מי יכול להתאים למפגש אחר צהריים ולהזמין. ("ומה אני אעשה איתו/ה?" יכולים לאכול גלידה, ללכת לקניון, לבריכה, לקולנוע, לבאולינג ועוד שלל פעילויות העולות על רוחם).
3. לעגן חבר/ה
כשאנו מגיעים למקום חדש בו כל הקלפים נטרפים, חשוב שיהיו לנו כמה שיותר עוגנים. כמה שיותר דברים שמגיעים איתנו מהמקום הקודם. ולכן, חשוב עוד בחופש הגדול לטפח קשרים עם לפחות חבר/ה אחד/ת מבית הספר היסודי. (גם אם זה אומר ליזום מפגש עם חבר שהקשר עמו התרופף, להיפגש בקיץ ולבלות יחד. חיזוק הקשר יחזק את תחושת השייכות ויצור מקום בטוח לילדכם, בו הוא יוכל לשתף ולהקשיב, לתרום ולהיתרם. אוזן קשבת היא עוגן נהדר.
4. מדד סוף העולם או במילים אחרות הכל רגעים...
הגענו לחטיבה, ואתם מרגישים שהילד חווה קשיים. כל כך קשה לנו כהורים לראות את זה מהצד כשאין ביכולתנו לעשות הרבה חוץ מלכוון אותו (שזה כבר הרבה) ולהקשיב לו (שזה עוד יותר הרבה). חשוב להזכיר להם שהכל בחיים מורכב מרגעים, עכשיו קשה ואולי קצת כואב, עוד מעט זה יעבור ויגיעו רגעים אחרים. או בשפה אחרת- איזה ציון זה מקבל במדד סוף העולם (מ -1-10)? אם הציון עולה על 7 אנו שואלים האם הם יזכרו את הרגע הזה בעוד 5 שנים? כשיהיו בני 17 ויעניינו אותם דברים שונים לחלוטין, ובעוד 10 שנים? יכול להיות שיזכרו את הרגע הזה, השאלה איך.
עדיין חוששים ו/או מתלבטים איך לעשות את זה?
במהלך חודש יולי תתקיים סדנת הכנה לחטיבה בה נתרגל התמודדות עם שינויים, נכיר את האיכויות של כל אחד ואחת, נלמד כלים אימוניים לניהול מחשבות ורגשות ובעיקר נהנה מהדרך.
לפרטים- זוהר יעקב, מאמנת ילדים ונוער, 054-3319365
