מגשימה חלום

אז אמרתי בקרוב...

ומה זה בכלל קרוב? יום? שבוע? חודש?

התהליך קורם עור וגידים בקצב מסחרר, בקצב שגורם לי להמתין עם פרויקטים נוספים כי הוא סוחף אותי במשימות, במחשבות, בהקמה של רעיון מא'-ת'.

והתהליך חדש לי, ואני כמו ילד שלומד ללכת, מגלה תחושות חדשות בכל פסיעה ושעל, בכל צעד. בהתחלה רצתי, ואז, פתאום, אני מתהלכת באיטיות ונוכחת ברגע. מרגישה את התחושה בכפות הרגלים, את משב הרוח, את קרני השמש המלטפות או טיפות הגשם השוטפות.

כל שיחה לקידום התהליך ולידת המשחק מביאה אותי להקשיב, בעיקר לליבי. לא להיסחף אחרי לחצים כאלה ואחרים, לא להתעסק במה אומרים ולמה. כל אחד מדבר מעולמו הוא. כל שיחה אני עוצרת להקשיב לקולות המשחק, היצירה שכבר הפכה עצמאית ומקבלת בכל יום ויום חיים משל עצמה.

ובתוך הנוכחות הזו, נכנסת לה בדילוגים הקלילות, רוח המשחק, שכולו הנאה ולמידה.

הקלילות תופסת אותי בכל מיני תחומים, שמפתיעים אפילו אותי, ומסבים לי כיף ועונג.

הרי החיים הם סוג של משחק, ורוח ספורטיבית וקלילה עושה לנו רק טוב,

אז אם תקומו בבוקר באנרגיה של ** !let's playy **

שימו ❤ איך זה משפיע על מצב הרוח שלכם ;)

אז בואו נשחק!