לא רק זום

לא רק זום. מאז ימי הקורונה האימונים בדיגיטל הפכו לרבים שמהווים תחליף אבסולוטי לאימונים בחדר האימון. כל אימון שכזה אני מתחילה בחשש. אני לא יודעת איך הילד יגיב, אחרי שכבר חווה את חדר האימון והמשחקים שהיינו משחקים בו, ופתאום בדיגיטל זה קצת שונה. אז יש ילד אחד מקסים, שגם חשש, וכדי לא להכביד עם ענייני אפליקציות, פשוט קיימנו את האימון בשיחת וידאו בוואטסאפ. אז כמובן שהותאמו התרגילים, והותאם גם אורך הפגישה, והתנאים לה (פחות אידיאלי לקיים פגישה כשאת/ה שוכב/ת במיטה שלך 😉) והנה, שוב אני מתרגשת אחרי הפגישה כי זה היה מעבר לכל חשש שהיה לי קודם. והילדים? הם עם כזה סתגלתן, שזה פשוט זורם להם בהנאה גדולה 🙌🏼❤️ בהודיה על כל רגע כזה של חיוך וצחוק מעבר למסך ומודה על הזכות שיש בחלקנו בכלל ליצור מפגשים שכאלה

סיפור קטן תובנה גדולה

שישה גברים יצאו ביום בהיר אחד לחטוב עצים ביער, במטרה למכור אותם בכפר שבצדו השני ולהרוויח כסף עבור משפחותיהם. הם עבדו במשך מספר שעות וכמעט שסיימו את מלאכתם, אולם לפתע מזג האוויר השתנה, השמש נעלמה מאחורי העננים, הרוחות נשבו בחוזקה והם איבדו את דרכם בין השיחים והעצים הגבוהים. ששת הגברים עצרו וניסו להיזכר מהי הדרך הנכונה לצאת מהיער המאיים והאפל. אמר הראשון: "עלינו לפנות שמאלה – אם זכרוני אינו מטעני, הכפר שאליו אנו אמורים להגיע נמצא מצדו השמאלי של היער. אם תלכו בעקבותיי, תראו שאני צודק." איש מהאחרים לא זז ממקומו, לכן הוא פשוט הרים את ערימת העצים שלו והלך. אמר השני: "אני אצעד ימינה – נוצצים שם אורות שמאירים את האפלה, והמשמעות היא שאמצא אנשים שיוכלו לסייע לי להגיע אל היעד. האם תצטרפו אלי?" גם הפעם

חופש בחירה, גם בקורונה

לא בחרנו בך קורונה יקרה! אבל זה לא אומר שאין לנו יכולת בחירה כאן ועכשיו💪 לכל אחד מאיתנו יש דברים בחיים שהוא פחות אוהב, או אולי אנסח זאת אחרת- אם היתה לו היכולת לבחור, הוא לא היה בוחר אותם. זה יכול להיות מקום מגורים, מקום עבודה שלא פשוט לנו לעזוב, ילדים שאיתנו בכיתה/אנשים בעבודה, שכנים ועוד. ואם להיות רלוונטיים...לא בחרנו לצאת לחל"ת, לחתום אבטלה, להפוך למורים וגננות בין לילה. העניין הוא, שהאפשרויות שעומדות בפנינו הן להמשיך להתמרמר, אולי קצת לרחם על עצמנו, להאשים את כולם, כי המציאות לא מתאימה לי כרגע. האפשרות הזו מאוד נוחה, אנחנו נשארים במקום שלא טוב לנו, אבל ההישארות בו לא דורשת מאיתנו כל מאמץ. לעומתה, האפשרות השניה, שהיא להחליט שאנחנו לא חייבים לסבול, שאנחנו יכולים לשנות. זו לקיחת אחריות,

חג קורונה או מה קורה כאן?

יש!!!! היא אמרה לי! השנייה קראה: אין בית ספר!!! ושתיהן פצחו בריקודים. ואני, תוהה מה אני עושה עכשיו, בעוד הצעירה מזמרת: "זה כמעט חופש גדול!!", ובבום אחד עלו לי מליון שאלות לראש... מה יעשו בבית כל כך הרבה? (מיד עלתה לי תמונה שלהן בתנוחת חיפושית הפוכה עם הטלפון הנייד ביד) מה עם הלימודים? איך יתקדמו? האם יספיקו את החומר? (מרגיעה את עצמי שמקסימום אשלים להם בעצמי, ואז משיבה לי- כן, בטח!) ומה יהיה אם יהיה סגר? וכמובן שאלות הישרדותיות על מה יהיה אם ניאלץ להישאר חודש בבית, בלי חשמל, ומה נאכל ואיך נחיה, והכיריים שלנו בכלל חשמליים... ובתוך רכבת המחשבות הזו שדוהרת אל עומק החשיכה החלטתי שאני עוצרת! נשמתי, הסתכלתי על צמד המקפצות, השמחה שלהן חייכה אותי, גרמה לי להבין שגם בזה יש משהו טוב. עוד לא יודעת

כן סגר לא סגר

כמה דרמה, כמה דחיסות... כן סגר, לא סגר, מהדורות החדשות חוגגות. יצירתיות הפיק ניוז עולה מדרגות כל כמה שעות ואנחנו חשופים לים של מידע (אמיתי או לא) מבחוץ. אנרגיות תוססות של ילדים מבית, מחשבות על העבודה, תהיה או לא, ואם כן, באיזו מתכונת? וכן, גם מחשבות קיומיות, ואנחנו באמצע צריכים לנהל את כל זה ולשדר לילדים שעסקים כרגיל. כמעט. אז מה עושים? נושמים, מתמקדים בדברים הטובים, חושבים על מה אנחנו יכולים להודות? מודה שהימים האחרונים היו לי דחוסים למדי, נועם היה בבידוד שבוע וחצי, הילדים חלו לסירוגין, חופשת פורים, והיום הזה בבית שלא יכולנו לצאת (מזג האויר לא היה לטובתינו) הקשה עוד יותר. אז החלטתי לכתוב לי כמה משפטי תודה שמתחילים במילים: איזה מזל! אז משתפת כאן: 🥰איזה מזל יש לנו בית שמתאים לצרכים שלנ

הומור ותפקידו בחיינו

היום יום התחפושות הגדול, ודווקא היום חשוב לי לכתוב כמה מילים על הומור. הומור הוא חלק בלתי נפרד החיינו, הוא בריא לגוף ולנפש והוא מגיע בכמה תצורות. יש את ההומור שכללי, שלא נוגע באף אדם קרוב לנו (בדיחה שאנחנו קוראים במדיה החברתית או מספרים לנו), יש את ההומור על ועם האנשים שסביבנו ויש את ההומור העצמי. ההומור אינו שפה אחידה, יש כאלה שיבינו בדיחה מסוימת, ויש כאלה שפחות. יש כאלה שניחנו בהומור עצמי ויזרמו בקלילות עם בדיחות או היערות על עצמם, ויש את אלה שפשוט ייעלבו. להומור תפקיד חשוב ביותר בתקשורת חברתית. הוא מפרק מתחים, מהווה גשר לשיח בין אנשים, מקרב ומחבר בין אנשים שרק הכירו או מקליל את האנרגיה בין אנשים שכבר מכירים. תגובה בהומור יכולה לשנות "אירוע" שלם של פגיעה או התגרות מפני אדם אחר, לשחרר ממנה

זוהר יעקב, מלווה תהליכי שינוי להורים ומתבגרים, מאמנת ילדים ונוער,
שוהם, zoharyaacov@gmail.com
חייגו עכשיו
  • Facebook - Grey Circle
  • YouTube - Grey Circle
  • Instagram - Grey Circle
  • Pinterest - Grey Circle

2013  כל הזכויות שמורות לזוהר יעקב ©