© הזכויות שמורות לזוהר יעקב | עיצוב ובניית: הרמוניה דיגיטלית לעסקים
"אני כישלון. זהו, אמרתי את זה. אני כישלון" היא אמרה בעיצומה של פגישת אימון. עוד לפני שהספקתי להבין מאיפה זה בא היא המשיכה
"חשבתי שאני חכמה, שאני רואה את הדברים בצורה רציונלית, ופועלת אסטרטגית. חשבתי שאני פועלת נכון לטווח הארוך ואם זה המחיר שאני צריכה לשלם, אני מוכנה לשלם אותו.
בחרתי לשלם את המחיר הזה. בחרתי להמשיך מבלי להיאבק, מבלי לעמוד על שלי, ועל האג'נדות הפמיניסטיות שלי, הרי אני בחורה חזקה, אני בוחרת מה לעשות! ובחרתי.
בחרתי לתת לו לעשות כאוות נפשו, בחרתי לשתוק כששלח יד לשדיי, בחרתי לשתוק כש"החמיא" לי שהשפתיים שלי מעוררות בו קונוטציות שלא נעים לי לתאר כאן. כשהציע שנלך למלון תמורת סכום כספי, אמרתי לו שהוא נשוי ואני מוסרית, לכן זה לא יקרה. בחרתי לא להבליג כששלח יד למכנסיים שלי תוך כדי נהיגה בכביש מהיר. כאן שאבתי את כל האומץ שהיה בי וגם שלא, להוריד יד אחת מההגה במהלך הנהיגה בכביש המפותל ולהחזיר את היד שלו למרחב שלו. כאן כבר בחרתי אחרת, זה היה מבחינתי קו אדום".
הבטתי בה בהלם. לא הבנתי מאיפה המונולוג הזה הגיע. כנראה המפגשים האחרוניםהציפו בה את הצורך בחשבון הנפש הזה.
"ומה הביא אותך לזה שאת כישלון?" שאלתי, מנסה עדיין לעבד את שצף רגשות האשמה שעלו כאן.
"מה זאת אומרת? זה שנכשלתי בלהיות אני. נכשלתי בחיבור ביני לביני. הקרבתי את הלב שלי, הנחתי אותו בצד בכל פעם. וברגע שיצאתי מהרכב, כבר הלב חזר והייתי אני הרגילה. אף אחד לא ידע באמת מה קורה. היום אני יודעת שהלב חזר, אבל כל פעם היה קצת יותר פצוע".
"את יודעת?" השבתי והתעכבתי לרגע על הכותרת שהיא נתנה לחוויה הזו "קראתי פעם פוסט על ההבדל בין השפות- צרפתית ואנגלית. באנגלית כמו בעברית, אנחנו לוקחים חלקים בנו ומתייגים אותנו, את כולנו, בתבניתם. למשל- אני עייפה. אני חולה. הוא אוטיסט. ובצרפתית הוגים- יש לי עייפות. יש לי מחלה. יש לו אוטיזם.
זה שאת מרגיש שיש בך חלק שנכשל, זה אומר שאת כולך כישלון. זה לא מה שמגדיר ומתאר את כולך. זה מתאר רק חלק ממך, שבו את מרגישה שנכשלת. כשאנחנו מכניסות את עצמנו לתיוג שכזה, שצובע את כולנו, קשה יותר להתרומם, קשה יותר לראות את האופק, וכך גם קשה יותר לקחת את המושכות של החיים שלך ולפעול מתוך יוזמה, עוצמה וביטחון".
היא הביטה לרצפה וראיתי בעיניה שהיא מהרהרת בדבריי.
"לא חשבתי על זה כך מעולם. אהבתי את הרעיון" היא אמרה ונעמדה "תודה, אני אשמח עוד להרהר בזה".
"נהדר. וחשבי איפה עוד פגשה אותך התחושה שאת כישלון, ותביני שמדובר ברגעים בחיים, בהם אולי נכשלת, אבל זה לגמרי לא אומר שאת כישלון".
