פתחתי את המגירה הישנה וגיליתי את היומן שכתבתי בגיל 12. העמודים המצהיבים חשפו שאלות שהדהדו בי: מי אני באמת? למה אני שונה? האם אני מספיק טובה? וכמובן, השאלות ה"פחות עמוקות" – למה האף שלי גדול? ולמה הפצעון הזה חייב להופיע דווקא באמצע המצח?!
לעבור לארץ חדשה בגוף שלך
גיל ההתבגרות הוא כמו הגירה לארץ חדשה. פתאום הכל משתנה – הגוף שלנו נראה אחרת, הביקורת העצמית מתגברת במסווה של "מודעות עצמית", והמארג החברתי מקבל צורה חדשה לגמרי. אנחנו עדיין ילדות, אבל גם לא. המשפחה זזה מעט הצידה, והחברות תופסות מקום מרכזי יותר. והדרמה? היא הופכת לדיירת קבע בחיינו.
שלושה דימויים, אינסוף אפשרויות
בתקופה הזו, שלושה דימויים מרכזיים עוברים טלטלה:
1. הדימוי העצמי
2. דימוי הגוף
3. הדימוי החברתי
השינוי הזה הוא קריטי – כאן מתגבשת נקודת המבט שלנו על עצמנו, הקול של אמא הופך להיות השיח הפנימי שלנו (בתוספת הביקורת העצמית), והגוף שלנו מתחיל במסע של שינוי והתפתחות.
מה שהייתי רוצה שיהיה לי אז
התובנות האלה הובילו אותי ליצור משהו מיוחד – מארז שמשלב יומן אימוני, קלפי השראה וכלים מעשיים לפיתוח ביטחון עצמי, זהות אישית וערכים. כי בסופו של דבר, כל נערה צריכה מרחב בטוח משלה. מקום שבו היא יכולה לשאול שאלות, לגלות את עצמה, ולצמוח בקצב שלה.
אבל זה לא מספיק. חשוב גם לתת לאימהות כלים לתקשורת טובה יותר עם הבנות שלהן. כי לפעמים, ההבדל בין סערה לצמיחה הוא פשוט היכולת להקשיב ולהבין.
ומה דעתכם?
אני מזמינה אתכם לחשוב – מה לדעתכם הכי חשוב לתת לנערה בת 12 בימינו? אשמח אם תשתפו במחשבות שלכם בתגובות.
בתמונה: אני בת ה-12
